כשאטלס מתעייף ומעביר את כדור הארץ מכתף לכתף, נופלים כמה כוכבים. הייתכן שינוי, כשהכל קבוע?? הבריאה האלוהית היא סופית-אולטימטיבית. סטייה ממנה היא סטייה מהאלוהי. במשך שנות תרבות רבות, האנושות ראתה כך את המציאות. מתוכה, היוצר נטה ליצור "כמו". פה ושם התגנבו ספקות. סיזיפוס עמל בתוהו לשנות דברים שלא משתנים ולא חדל מעמלו בעולמו. שם, כל עליה כוללת ירידה, השיא כולל את התחתית. ההישג את הכשלון. כך, עד אינסוף. לא התוצאה עיקר אלא התהליך. קוהלת נאנק מעוצמת קרבתם של הקצוות זה לזה. הכל מסתובב ונשאר כמעט אותו דבר , אומר קהלת: " מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם... סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא... ". דברים נעים ולא נעים, הכל תהליך. אדם לא ישנה זאת ולא אלוהים. שינוי זהו מצב, סטטוס.
גם היוצר. כשהוא נח הוא נע הוא נח. יוצר, משמע זורם לכשעצמו מעצמו ובתוך עצמו. זרימת שצף-קצף היא-היא הכל. היא אותו קבוע הטוטלי בעולם: השתנות משמע זרימה משמע השתנות. זהו הקבוע. אש היא יצירה היא אש. זאת מהותו של עולם: מהות קבועה אבל ללא תבנית, משתנה תמיד. אין האש אלא השתנות. במאמץ לקבע דברים ולשנותם בוזמנית, דברים שונים אינם אלא אחד. מים מלבים אש ומכבים אותה בוזמנית - ומכוחה הם נוצרים. כך, היוצר נאבק למען מה שהוא שונה לגמרי וללא כל שוני; רבים, שונים, משלימים ומנוגדים שהם אחד. עולם לעולם זורם - והוא היצירה.
Comments