אמני כפר סבא בתערוכה משותפת
דבר האוצרת
"אדם הוא דרך. הדרך דינאמית, נמשכת לאינסוף ומשתנה תמידית, וההולך בה משתנה כמוה ואיתה. השינוי הוא אינסופי וההישג האנושי לא נשלם לעולם, אך עצם ההליכה בדרך הוא מימושם העצמי של כל הולכת והולך. הדרך היא בראש ובראשונה, מפגשים בין בני אדם ההולכים יחד מתוך אחראיות משותפת ליצירה האנושית."[1]
אם ניקח סרגל מידה נדע בדיוק היכן לסמן את אמצעו. לעומת הסרגל - 'הדרך' היא אמורפית. לא תמיד ברורה תחילתה, היכן נמצא הצעד הראשון, ולא תמיד ברורה אחריתה במיוחד בעודנו נמצאים במהלכה. באחת הפגישות שנערכו עם האמנים לקראת התערוכה, גיליתי במקרה שלט הנושא את השם 'אמצע הדרך' (שלט פרסומי של מרכז עזרה כלשהו) בכניסה למבנה הגלריה כך התחזק עבורי הצורך להטביע את חותם 'אמצע הדרך' כאן, בגלריה של האמנים בעיר, באמצעות יצירה של קבוצת אמנים רחבה ופעילה.
התערוכה אינה מבקשת להראות כיוון או להיות קוהרנטית במובן בו כל העבודות משרתות איזו תמה אוצרותית. להיפך, הכוונה היא לפגוש יצירה אומנותית של אמנים שונים המתייחסת למושג 'אמצע הדרך' כך שיכול היה האמן לעסוק בדרכו שלו, בדרך היצירה, בחייו, בתחנות מסלול חייו, בכל אינטרפרטציה אישית שלו. התערוכה מציגה אינטרפרטציות אמנותיות שונות למושג 'אמצעי הדרך' במדיומים שונים: ציור, פיסול, צילום ווידיאו ובחומרים וטכניקות שונות. עבור חלק מהאמנים 'אמצע הדרך' היא מבע ויזואלי , פיגורטיבי מובהק ועבור אחרים זוהי נקודה אמורפית, פחות ברורה, מטפורית.
לאו דזה- פילוסוף סיני כתב את 'ספר הדאו והסגולה' = 'ספר הדרך'. חזונו המטפיזי חרג ממה שבני דורו הכירו במושג 'דרך'. בשבילו הדרך הייתה חץ המצביע על מה שאין לדבר עליו. נדמה שאמנים הם קבוצת התייחסות מרתקת אל מה שקשה לדבר עליו.
20 אמנים נענו לאתגר להביא את 'אמצע הדרך' שלהם. העבודות מגוונות. כל אחת מהן נושאת את יוצרה. לצד כל עבודה של אמן\ית נכתב הסבר קצר על העבודה, כפי שבא לידי ביטוי בשיחה משותפת שערכנו. 'אמצע הדרך' היא גם נקודה בזמן- תקופת תערוכה אשר בה אפשר לראות 20 נקודות הערכה של אנשים שונים, יוצרים שונים, שלמדו והשכילו את הדרך באופנים שונים.
[1] גלי הפת שמיר-תרגום לטונגשו.
גלרית תמונות:
