האמנות (ציור) תמיד חייתה חלק חשוב בחיי. כל החיים ספגתי את ערכי האמנות מה"גדולים" – הציירים המוצגים בעשרות המוזיאונים של אמנות ותערוכות בארץ ובעולם שביקרתי בחיי.
התחברתי והושפעתי ממודרניזם האירופי של סוף המאה 19 תחילת המאה 20, אימפרסיוניסטים, פוסט-אימפרסיוניסטים ואקספרסיוניסטים.
התחלתי ללמוד את הציור עוד בתיכון וציירתי מפעם לפעם בצבעי מים. החל משנת 2022 התחברתי לציורי שמן פיגורטיביים.
למדתי רישום וציור בצבעי שמן במכון אבני אצל ציירת הילה נבו , ולאחר מכן במכללת מנשר לאמנות.
במקביל, למדתי תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, בין היתר, אמנות האוונגרד ואמנות עכשווית.
אני מאמינה שבאמנות מאוד חשוב ליצור מהרגש, מה שנקרה "מהבטן". אם אני מציירת משהו שמרגש אותי, גורם לי לאמוציות, קרוב לוודאי זה ירגש גם את הצופים, יגרום להזדהות עם היצירה.
אני כאילו מעבירה את הרגש שלי לאנשים שצופים בתמונה.
בעבודותי אני נעה בין סוריאליזם לריאליזם. אירועי השנים האחרונות – הקרע בחברה ישראלית בתקופת "הרפורמה המשפטית", הטרגדיה של 7 באוקטובר והמלחמה בישראל – נכנסו לציוריי.
כך נוצרה הסדרה "חיים שכאלה" המתארת תחושה של עצב, של אי וודאות, של הזדהות עם כל המשפחות שנפגעו.
בעבודות אלה קיים דיאלוג עם מסורות אמנותיות מודרניסטיות שונות. האמנים שקרובים במיוחד אלי – מאגריט, קוקושקה, דה וולמינק, גרהרד ריכטר אשר פעלו בתקופה של זעזועים היסטוריים, ואמנותם הייתה תגובה חיה לדרמות של זמנם.
